משנה: חוֹכְרִים נִירִין מִן הַגּוֹיִם בַּשְּׁבִיעִית אֲבָל לֹא מִיִּשְׂרָאֵל. וּמְחַזְּקִין יְדֵי גּוֹיִם בַּשְּׁבִיעִית. אֲבָל לֹא עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל. וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' המבקיע בזית. ליטול לעצים לא יחפה מקום הבקוע בעפר לפי שהעפר נעשה טיט ומשביח את האילן:
מתני' המידל בזיתים. שקוצר וכורת מהן לעצים ומפ' בגמ' שנוטל אחד ומניח שנים או נוטל שנים ומניח אחד ולהכי קרוי מידל כלומר שממעטן ומדלדלן ואם נוטל ג' זה בצד זה ה''ז מחליק שעושה המקום חלק:
ב''ש אומרים יגום. יקצץ מעל הארץ ומניח השרשים בארץ ובה''א אף ישרש:
ומודים במחליק עד שיגום. דכיון שהוא מחליק את הקרקע נראה שלעבודת השדה הוא מתכוין ואסור לשרשן:
אבל מתוך של חבירו. דלא עביד אינש דמתקן שדה חבירו בודאי לעצים הוא מכוין אף המחליק ישרש:
אבל מכסהו באבנים או בקש. דזה לא הוי אלא כשומרו שלא יפסד ויתייבש וכן בקוצץ קורת שקמה והוא מין ממיני התאנים:
אין קוצצין בתולת שקמה בשביעית. בתולת שקמה הוא הצמח הראשון שיצא בה קודם שיכרתו ואין קוצצין אותה הפעם הראשון בשביעית מפני שהיא עבודה שמתוך כך היא מתגדלת ומתעבה:
כדרכה. כדרך שקוצצין אותה בשאר שני שבוע אסור אלא או מגביה י''ט מהארץ וקוצץ או גומם סמוך מעם הארץ שאין דרך לכורתה כך והלכה כר' יהודה:
ושואלין בשלומן. שיכול לומר שלום עליכם בלבד שלא יכפול שאין כופלין שלום לעכו''ם וכן הלכה:
ומחזיקין יד עכו''ם בשביעית. שאומרים לו בשעה שהוא עובד בשדה איישר חילך ותתחזק וכיוצא בזה:
אבל לא מישראל החורשין בשביעית דקונסין אותן. נירין כבר פירשתי במתני' דלעיל שדה שנהפכה בחרישה היטב נקראת ניר:
מתני' חוכרין נירין מן העכו''ם בשביעית. מותר לומר לו אני אקבל ממך שדה זו שחרשת בשביעית בכך וכך כורים לשנה ולא איכפת לן מה שהעכו''ם חורשין בשביעית לפי שאינן בני חיוב לקנוס אותן:
וְדִכְוָותָהּ מֵאֵימָתַי אָדָם זָכָה בְפֵירוֹתָיו בִּשְׁבִיעִית. רִבִּי יִרְמְיָה סָבַר מֵימַר מִשֶּׁיִּתְּנֵם בְּתוֹךְ כֵּלָיו. רִבִּי יוֹסֵי סָבַר מֵימַר אֲפִילוּ נְתָנָם לְתוֹךְ כֵּלָיו לֹא זָכָה הָכֵן הוּא סָבַר דְּאִינּוּן דִּידֵיהּ. וְלֵית אִינּוּן דִּידֵיהּ. כְּהָדָא רִבִּי טַרְפוֹן יָרַד לֶאֱכוֹל קְצִיעוֹת מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ שֶׁלֹּא בְטוֹבָה כְבֵית שַׁמַּאי. 11a חֲמוּנֵיהּ סַנְטֵירַייָא וְשׁוּרוֹן חַבְּטוֹן עָלוֹי. כַּד חֲמָא גַרְמֵיהּ בְּסַכָּנָה. אָמַר לוֹן בְּחַיֵיכוֹן אָֽמְרִין גַּו בֵּיתֵיהּ דְּטַרְפוֹן עַתְדִּין לֵיהּ תַּכְרִיכִין. כַּד שְׁמָעוֹן כֵּן אִישְׁתַּטְחוֹן עַל אַפֵּיהוֹן אָֽמְרִין לֵיהּ רִבִּי שָׁרֵי לוֹן. אָמַר לוֹן ייֵיתֵי עָלַי עַל כָּל חוֹטֵר וְחוֹטֵר דַּהֲוָה נְחִית עָלַי. הֲוֵינָא שָׁרֵי לְכוֹן עַל קַדְמִיָּא. בְּאִילֵּין תַּרְתֵּי מִילַּיָּא נְהַג רִבִּי טַרְפוֹן כְּבֵית שַׁמַּאי וּסְכֵין. בְּהָדָא וּבְקִרְיַת שְׁמַע. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה בֶּן גַּמְלִיאֵל כָּל יָמָיו שֶׁל רִבִּי טַרְפוֹן הָיָה מִתְעַנֶּה עַל הַדָּבָר הַזֶּה וְאוֹמֵר אִי לִי שֶׁנִּתְכַּבַּדְתִּי בְכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ודכותה. כמו דפליגי ר' ירמיה ור' יוסי בענין שביעית לעיל דכוותה פליגי נמי בפירות שביעית וג''כ ר' ירמיה לקולא ורבי יוסי לחומרא:
מאימתי אדם זכה בפירותיו בשביעית. שלא יהו הפקר לכל:
משיתנם לתוך כליו. ואף על פי שלכתחילה אסור ללקט פירותיו בשביעית דרחמנא אפקרינהו מ''מ אם ליקט ונתן לתוך כליו זכה:
כהדא. אמתני' קא מהדר אפלוגתייהו דב''ש וב''ה בסיפא ומייתי האי עובדא דר''ט לקמיה דכסבור היה להחמיר על עצמו ולנהוג כב''ש לאכול פירות שביעית שלא בטובה דוקא וירד לאכול משלו להקציעות ונתנכר לפני אנשיו שלא יכירו אותו כדי לקיים דברי ב''ש לפי שסבורים יהיו שזה איש אחר והוא אוכל ואינו מחזיק להם טובה:
ר' יוסי סבר מימר. דלא היא אפילו נתן לתוך כליו לא זכה דזכיה בטעות היא כהכין דסבר דאינון דידיה ולית אינון דידיה שהתורה הפקירה בשביעית לכל אדם ואין הבעלים יכולין לזכות בהן:
היה מתענה על דבר זה. שגילה עצמו לפני אנשיו שיניחו אותו וחשב לזה כמשתמש ונתכבד בכתרה של תורה:
באלין תרתין מילייהו נהג ר''ט. לחומרא כב''ש ונסתכן חדא הא דפירות שביעית ובק''ש (פ''ק דברכות) שהיה בדרך והטה לקרות כדברי ב''ש ונסתכן מן הלסטים:
חמוניה וראו אותו הסנטירין והשומרין והתחילו להכות אותו כשראה בעצמו שהוא בסכנה אמר להן בחייכון תאמרון בבית טרפון שיכינו לו תכריכין שהוא ימות מחמת המכות אלו כששמעו אנשיו כן נשתטחו על פניהם ובקשו ממנו רבי תמחול לנו זה והשיב להם יבא עלי על כל מקל ומקל שירד עלי מחלתי לכם מקודם. שקבלתי עלי הדין על שעברתי על דברי ב''ה:
הלכה: חוֹכְרִין נִירִין כו'. רִבִּי חִייָה רִבִּי אִימִּי חַד אָמַר חֲרוֹש בָּהּ טָבוּת וַאֲנָא נֵיסַב לָהּ מִינָךְ בָּתָר שְׁמִיטְתָא. וָחָרָנָא אָמַר אַיַּשֵּׁר. מָאן דְּאָמַר בָּהּ טָבָאוּת וַאֲנָא נֵסַב לָהּ מִינָךְ בָּתָר שְׁמִיטְתָא. מַהוּ שׁוֹאֲלִין בִשְׁלוֹמָן אַיַּשֵּׁר. מָאן דְּאָמַר אַיַּשֵּׁר מַהוּ שׁוֹאֲלִין בִשְׁלוֹמָן בְשָׁלוֹם יִשְׂרָאֵל שָׁלוֹם עֲלֵכֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
מ''ד לעכו''ם איישר מהו שואלין בשלום ישראל. שלום עליכם כך כתוב הוא בפ''ד דע''ז (בהלכה י') וגירסא נכונה היא וכאן חסר מקצת ובסוף פ''ה דגיטין הגירסא יותר משובשת היא. וה''פ דלהאי מ''ד גופיה מפרש ואזיל דלדידיה דמחזיקין הוא חרוש בה טבאות ושאילת שלום לעכו''ם איישר הוא ומהו שאילת שלום לישראל וקאמר שלום עליכם משום דהאי מ''ד ס''ל דאסור לומר לעכו''ם שלום עליכם דשלום שמו של הקב''ה הוא אבל לאידך מ''ד דס''ל מחזיקין איישר הוא ושואלין בשלומן דקתני שלום עליכם הוא דהאי מ''ד סבר דמותר הוא לומר שלום עליכם אפילו לעכו''ם ולא אסרו אלא בכפילת שלום לעכו''ם כדפרישית במתני':
גמ' מהו המידל. ומפרש שנוטל אחד ומניח שנים או איפכא זהו נקרא המידל:
תני דבית רבי. דוקא נוטל אחד מתוך ג' ומניח שנים אבל כשנוטל שנים אין זה מידל:
והתנינן. בסיפא איזהו המחליק ג' זה בצד זה וא''כ שמעינן הא מידל נק' כשנוטל שנים ומניח אחד:
ומשני ר' יונה דמתני' מיירי במידל מכבר בתחלה. כלומר שהוא מידל עכשו ממה שהיה בתחלה שמתחלה נטל אחד מהג' ועכשו הוא נוטל עוד אחד לפיכך אפי' הן שנים והאחד הוא שמניח נק' מידל ומה דתני דבית רבי מיירי במידל מכבר שנוטל עכשיו ולא נטלן אחד אחד ומכיון שהוא נוטל שנים בבת אחת אין זה מידל:
וחרנא. ואידך אומר דאסור לומר לו כך אלא איישר חילך הוא דאומר לו וזהו מחזיקין:
מ''ד חרוש וכו' כלו' להאי מ''ד דחרוש בה טבאות היינו מחזיקין א''כ מפרש שואלין בשלומן דקתני שזהו איישר:
חד אמר חריש בה טבאות וכו'. כלומר דאפילו זה מותר לומר לו תחרוש בה בטוב ואני לוקח ממך אחר שביעית:
גמ' ר' חייא ור' אימי. פליגי בפירושא דמחזיקין ידיהם ופירושא דשואלין בשלומן:
דֵּלֹמָא רִבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. עָֽבְרוּן עַל חַד מֵחוֹרְשֵׁי שְׁבִיעִית. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אַיַּשֵּׁר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא לֹא כֵן אִילְפָן רִבִּי וְלֹא אָֽמְרוּ הָעוֹבְרִים מִכָּאן שֶׁאָסוּר לוֹמַר לְחוֹרְשֵׁי שְׁבִיעִית אַיַּשֵּׁר. אָמַר לֵיהּ לִקְרוֹת אַתָּה יוֹדֵעַ. לִדְרוֹשׁ אֵי אַתָּה יוֹדֵעַ. וְלֹא אָֽמְרוּ הָעוֹבְרִים אֵלּוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵן עוֹבְרִין מִן הָעוֹלָם וְלֹא אָֽמְרוּ לְיִשְׂרָאֵל בִּרְכַּת ‏י֨י עֲלֵיכֶם מַה יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִין לָהֶם בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם בְּשֵׁם ‏י֨י. לֹא דַייֵכֶם כָּל הַבְּרָכוֹת הַבָּאוֹת לָעוֹלָם בִּשְׁבִילֵֵינוּ וְאֵין אַתֵּם אוֹמְרִים לָנוּ בּוֹאוּ וּטְלוּ לָכֶם מִן הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִין עָלֵינוּ פִּיסִּים וְזֵימִיּוֹת גּוּלגּוֹלִיּוֹת וְאַרְנוֹנִיּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
דלמא. מעשה בר''ח ור' שמואל שעברו על אחד מחורשי שביעית וא''ל ר''ש איישר חילך:
לא כן למדנו רבי ולא אמרו העוברים וכו'. שאסור לברך להעוברים על המצוות:
לדרוש אי אתה יודע. שלא כך דרשו חכמים אלא על העכו''ם קאמר:
ברכנו אתכם בשם ה'. כלומר שישראל אומרים להם לא דייכם וכו':
פיסין וזימיות. מיני מסים הם:
אין מציתין את האור באישת הקנים. תוספתא היא (בפ''ג) ושם כתוב בחישות הקנים והיינו הך כשיש הרבה קנים תכופין זה בזה נק' חישת הקנים שהן כאגודה ואינן יכולין להתגדל ומציתין את האור למעטן כדי שהנשארין יתגדלו ויתעבו ואין עושין כן בשביעית מפני שהיא עבודה:
וכן היה רשב''ג אומר נוטעין אילן סרק בשביעית. שאינו עושה פירות ואינו אלא לסייג:
אלא בחולות. מקום שאינו ראוי לזריעה שלא יהא נראה כחורש ואף ע''פ שאינו מתכוין אלא ללמדה ולהרגילה לחרוש:
ה''ג בתוספתא רשב''ג אומר אף בתוך שדה חבירו מותר ללמדה. דבשדה חבירו אין חוששין שיאמר לחרוש הוא נתכוין ובלבד שלא יסמוך לה מענה של חרישה שלא יהא נראה כחורש ממש כמו שעושין מענה ושורה של מחרישה:
הוֹרֵי רִבִּי אִמִּי לִרְדּוֹת עִמּוֹ אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
הורי ר' אימי לרדות עמו. לא שייך הכא אלא בע''ז שם אמתני' דנחתום העושה בטומאה קאי שאסור לרדות עמו פת לתנור כדאמרינן התם ואיידי דהאי סוגיא דשביעית כתובה היא שם הועתק גם לזה כאן וככה תמצא בהאי ש''ס למאות מאות מקומות:
משנה: הַמֵּידַל בַּזֵּיתִים בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יִגּוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים יְשָׁרֵשׁ. וּמוֹדִים בְּמַחֲלִיק עַד שֶׁיִּגּוֹם. וְאֵי זֶהוּ הַמֵּידַל אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם. הַמַּחֲלִיק שְׁלֹשָׁה זֶה בְצַד זֶה. בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ. אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ אַף הַמַּחֲלִיק יְשָׁרֵשׁ. הַמַּבְקִיעַ בַּזֵּיתִים לֹא יְחַפֵּהוּ בֶּעָפָר. אֲבָל מְכַסֵּהוּ בָּאֲבָנִים אוֹ בְקַשׁ. הַקּוֹצֵץ קוֹרַת שִׁקְמָה לֹא יְחַפֵּהוּ בֶּעָפָר. אֲבָל מְכַסֵּהוּ בָּאֲבָנִים אוֹ בְּקַשׁ. אֵין קוֹצְצִין בְּתוּלַת שִׁקְמָה בַּשְּׁבִיעִית. מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּדַרְכָּהּ אָסוּר. אֶלָּא אוֹ מַגְבִּיעַ עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ גוֹמֵם מֵעִם הָאָרֶץ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' המבקיע בזית. ליטול לעצים לא יחפה מקום הבקוע בעפר לפי שהעפר נעשה טיט ומשביח את האילן:
מתני' המידל בזיתים. שקוצר וכורת מהן לעצים ומפ' בגמ' שנוטל אחד ומניח שנים או נוטל שנים ומניח אחד ולהכי קרוי מידל כלומר שממעטן ומדלדלן ואם נוטל ג' זה בצד זה ה''ז מחליק שעושה המקום חלק:
ב''ש אומרים יגום. יקצץ מעל הארץ ומניח השרשים בארץ ובה''א אף ישרש:
ומודים במחליק עד שיגום. דכיון שהוא מחליק את הקרקע נראה שלעבודת השדה הוא מתכוין ואסור לשרשן:
אבל מתוך של חבירו. דלא עביד אינש דמתקן שדה חבירו בודאי לעצים הוא מכוין אף המחליק ישרש:
אבל מכסהו באבנים או בקש. דזה לא הוי אלא כשומרו שלא יפסד ויתייבש וכן בקוצץ קורת שקמה והוא מין ממיני התאנים:
אין קוצצין בתולת שקמה בשביעית. בתולת שקמה הוא הצמח הראשון שיצא בה קודם שיכרתו ואין קוצצין אותה הפעם הראשון בשביעית מפני שהיא עבודה שמתוך כך היא מתגדלת ומתעבה:
כדרכה. כדרך שקוצצין אותה בשאר שני שבוע אסור אלא או מגביה י''ט מהארץ וקוצץ או גומם סמוך מעם הארץ שאין דרך לכורתה כך והלכה כר' יהודה:
ושואלין בשלומן. שיכול לומר שלום עליכם בלבד שלא יכפול שאין כופלין שלום לעכו''ם וכן הלכה:
ומחזיקין יד עכו''ם בשביעית. שאומרים לו בשעה שהוא עובד בשדה איישר חילך ותתחזק וכיוצא בזה:
אבל לא מישראל החורשין בשביעית דקונסין אותן. נירין כבר פירשתי במתני' דלעיל שדה שנהפכה בחרישה היטב נקראת ניר:
מתני' חוכרין נירין מן העכו''ם בשביעית. מותר לומר לו אני אקבל ממך שדה זו שחרשת בשביעית בכך וכך כורים לשנה ולא איכפת לן מה שהעכו''ם חורשין בשביעית לפי שאינן בני חיוב לקנוס אותן:
הלכה: הַמֵּידַל בַּזֵּיתִים כו'. מַהוּ הַמֵּידַל נוֹטֵל אֶחָד וּמֵנִיחַ שְׁנַיִם. אוֹ נוֹטֵל שְׁנַיִם וּמֵנִיחַ אֶחָד. תַּנֵּי דְבֵית רִבִּי נוֹטֵל אֶחָד וּמֵנִיחַ שְׁנַיִם. וְהָא תַנִּינָן הַמַּחֲלִק בִּגְפָנִים שְׁלֹשָׁה זֶה בְצַד זֶה. הָא מֵידַל נוֹטֵל שְׁנַיִם וּמֵנִיחַ אֶחָד. אָמַר רִבִּי יוֹנָה מַתְנִיתָא בְּמֵידַל מִכְּבָר בַּתְּחִילָּה. וּמַה דְתַנֵּיי דְבֵית רִבִּי בְּמֵידַל מִכְּבָר.
Pnei Moshe (non traduit)
מ''ד לעכו''ם איישר מהו שואלין בשלום ישראל. שלום עליכם כך כתוב הוא בפ''ד דע''ז (בהלכה י') וגירסא נכונה היא וכאן חסר מקצת ובסוף פ''ה דגיטין הגירסא יותר משובשת היא. וה''פ דלהאי מ''ד גופיה מפרש ואזיל דלדידיה דמחזיקין הוא חרוש בה טבאות ושאילת שלום לעכו''ם איישר הוא ומהו שאילת שלום לישראל וקאמר שלום עליכם משום דהאי מ''ד ס''ל דאסור לומר לעכו''ם שלום עליכם דשלום שמו של הקב''ה הוא אבל לאידך מ''ד דס''ל מחזיקין איישר הוא ושואלין בשלומן דקתני שלום עליכם הוא דהאי מ''ד סבר דמותר הוא לומר שלום עליכם אפילו לעכו''ם ולא אסרו אלא בכפילת שלום לעכו''ם כדפרישית במתני':
גמ' מהו המידל. ומפרש שנוטל אחד ומניח שנים או איפכא זהו נקרא המידל:
תני דבית רבי. דוקא נוטל אחד מתוך ג' ומניח שנים אבל כשנוטל שנים אין זה מידל:
והתנינן. בסיפא איזהו המחליק ג' זה בצד זה וא''כ שמעינן הא מידל נק' כשנוטל שנים ומניח אחד:
ומשני ר' יונה דמתני' מיירי במידל מכבר בתחלה. כלומר שהוא מידל עכשו ממה שהיה בתחלה שמתחלה נטל אחד מהג' ועכשו הוא נוטל עוד אחד לפיכך אפי' הן שנים והאחד הוא שמניח נק' מידל ומה דתני דבית רבי מיירי במידל מכבר שנוטל עכשיו ולא נטלן אחד אחד ומכיון שהוא נוטל שנים בבת אחת אין זה מידל:
וחרנא. ואידך אומר דאסור לומר לו כך אלא איישר חילך הוא דאומר לו וזהו מחזיקין:
מ''ד חרוש וכו' כלו' להאי מ''ד דחרוש בה טבאות היינו מחזיקין א''כ מפרש שואלין בשלומן דקתני שזהו איישר:
חד אמר חריש בה טבאות וכו'. כלומר דאפילו זה מותר לומר לו תחרוש בה בטוב ואני לוקח ממך אחר שביעית:
גמ' ר' חייא ור' אימי. פליגי בפירושא דמחזיקין ידיהם ופירושא דשואלין בשלומן:
אֵין מַצִּיתִין אֶת הָאוֹר בְּאִישׁוֹת קָנִים מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר. וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר נוֹטְעִין אִילַן סְרָק בַּשְּׁבִיעִית. וְאֵין מְלַמְּדִין אֶת הַפָּרָה לַחֲרוֹשׁ אֲלָּא בְחוֹלוֹת. רַבָּן שִׁמעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֲפִילוּ בְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ מוּתָּר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִסְמוֹךְ אֶת הַמַּעֲנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
דלמא. מעשה בר''ח ור' שמואל שעברו על אחד מחורשי שביעית וא''ל ר''ש איישר חילך:
לא כן למדנו רבי ולא אמרו העוברים וכו'. שאסור לברך להעוברים על המצוות:
לדרוש אי אתה יודע. שלא כך דרשו חכמים אלא על העכו''ם קאמר:
ברכנו אתכם בשם ה'. כלומר שישראל אומרים להם לא דייכם וכו':
פיסין וזימיות. מיני מסים הם:
אין מציתין את האור באישת הקנים. תוספתא היא (בפ''ג) ושם כתוב בחישות הקנים והיינו הך כשיש הרבה קנים תכופין זה בזה נק' חישת הקנים שהן כאגודה ואינן יכולין להתגדל ומציתין את האור למעטן כדי שהנשארין יתגדלו ויתעבו ואין עושין כן בשביעית מפני שהיא עבודה:
וכן היה רשב''ג אומר נוטעין אילן סרק בשביעית. שאינו עושה פירות ואינו אלא לסייג:
אלא בחולות. מקום שאינו ראוי לזריעה שלא יהא נראה כחורש ואף ע''פ שאינו מתכוין אלא ללמדה ולהרגילה לחרוש:
ה''ג בתוספתא רשב''ג אומר אף בתוך שדה חבירו מותר ללמדה. דבשדה חבירו אין חוששין שיאמר לחרוש הוא נתכוין ובלבד שלא יסמוך לה מענה של חרישה שלא יהא נראה כחורש ממש כמו שעושין מענה ושורה של מחרישה:
תַּנֵּי אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מְבַדִּין בְּחֻרְשִׁין וְגוֹמֵם הָאָרֶץ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקּוֹץ בְּקַרְדוֹם. אֵין בּוֹדְקִין אֶת הַזְּרָעִים בָּאֲדָמָה בֶּעָצִיץ אֲבָל בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בִּגְלָלִים בֶּעָצִיץ. וְשׁוֹרִין אוֹתָן בַּשְּׁבִיעִית לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וּמְקַייְמִין אֶת הָאַלּוֹוִי בְּרֹאשׁ הַגַּג וְלֹא מַשְׁקִין אוֹתָן. 11b אֵין תּוֹלִין תּוֹבִין בִּתְאֵינִים. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה מַייְתֵי יִיחוּר דִּתְאֵינָה שְׂטַר וְתָלֵי בָהּ וְאָמַר לָהּ הָדָא עָֽבְדָה וְאַתּ לֵית אַתְּ עָֽבְדָה. וְלֹא כֵן תַּנֵּי אִילָן שֶׁהוּא מְנַבֵּל פֵּירוֹתָיו סוֹקְרִין אוֹתוֹ בְסִיקְרָא וּמַטְעוֹנִין אוֹתוֹ אֲבָנַים וּמְבַהֲתִין לֵיהּ דְּיַעֲבוֹד. אָֽמְרֵי תַמָּן דְּלָא יַתִּיר פֵּירוֹתָיו. בְּרַם הָכָא דְּיַעֲבִיד לְכַתְּחִילָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
אין בודקין את הזרעים באדמה בעציץ. מפני שכן דרך לזרוע בעציץ מלא אדמה ונראה כזורע בשביעית אבל בודקין אותן בגללים בעציץ שאין דרך לזרוע בעציץ מלא גללים:
תני. שם. אבא שאול אומר מגררין בחרשים וגומם מעם הארץ. עצים שבחורשין מגררין אותן וגוממין מעל הארץ. ובלבד שלא יקוץ בקרדום. כדרך שעושין בשאר שני שבוע:
ושורין אותן בשביעית. שיהיו יפין לזריעה למוצאי שביעית דאין זה עבודה:
ומקיימין את האלויי בראש הגג. אלויי מין פרי הוא. כמו כאלה וכאלון ובפי''ז דכלים הרימון האלון והאגוז שחקקום התינוקות. דרך להטמינו בעפר בראש הגג לקיימו וקמ''ל דאין זה עבודה אבל אין משקין אותו שיתגדל ביותר:
אין תולין תוכין בתאנה. תוספתא היא (בפ''ק) והתם גריס תחובין והיינו הך וכך הוא כתוב שם תאנה שנתקלפה אין טחין חותה בטיט מפני שהיא מלאכתה אין תולין תחובין בתאנה ומפרש ואזיל מהו זה:
כיצד הוא עושה מייתי יחור דתאנה שטר ותלי בה. שטר ממרח הוא. וימרחו על השחין ויחי תרגומו וישטרו על שיחנא ויתסי. כלומר אע''פ שאינו ממרח בטיט לאילן עצמו אלא שמביא יחור של תאנה וממחה ותוחב ותולה בו אפילו כן כעבודה היא שמתוך כך נתחזק האילן:
ואמרי עלה. כלומר דאיכא דפרכי עלה. הדא עבודה ואית לית את עבודה בתמיה. לזה את מחשב לה לעבודה ואית כה''ג דלית את מחשב עבודה כדמסיק הקושיא דהא לא כן תני התם בתוספתא:
אילן שמנבל פירותיו שפירותיו נובלין ונושרין ממנו סוקרין אותו בסקרא ומטעינין אותו אבנים ומבהת ליה דיעבד כלומר שמכחישין ומתישין אותו בשביל שיעשו פירות וכדמסיים שם ואין חוששין לא משום שביעית ולא משום דרכי האמורי אלמא דכל כה''ג לא הוי כעבודה בשביעית:
אמרי שאני תמן דאינו עושה אלא דלא יתן ממנו פירותיו. כלומר שלא ינשרו ממנו וכה''ג מותר בשביעית דלא הוי אלא לנטורי בעלמא ברם הכא דיעביד בתחלה. שהוא גורם שיתחזק האילן ויעשה פירות בתחלה וכל אברויי אילנא אסור בשביעית:
אֵין מַרְכִּיבִין דְּקָלִים מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה. שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְהֲוָה רוֹבָהּ שָׁרֵי לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
א''כ שדי הוא צ''ל. מתוך שהוא גדול הוא משיר פירותיו ומרכיבין אותו באילן דקל אחר שלא ישיר ומהו דתימא דזהו מותר הוא שהרי אין כאן אלא לשמור ולא להחזיקו לפום כן צריך מימר אסור דאפ''ה הואיל והוא עושה התיקון על ידי הרכבה והרכבה עבודה היא:
אין מרכיבין דקלים. בשביעית מפני שהיא עבודה:
שלא תאמר. כלומר וכי תימא מאי קמ''ל פשיטא דהרכבה עבודה הואי הלכך מתרץ לה דהא קמ''ל שלא תאמר הואיל והוא רובה שרי הוא מתוך שהדקל גדול הוא ואינה ניכרת ההרכבה בו כל כך:
מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד תִשְׁעָה הִיא מַתְנִיתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
מג' ועד תשעה היא מתני'. אהא דקתני המחליק ג' זה בצד זה קאי וקאמר דמג' ועד ט' מיירי כלומר שאם יש שם מג' אילנות ועד ט' כשנוטל מהן ג' זה בצד זה נקרא מחליק ומודים ב''ה עד שיגום:
משנה: הַמְּזַנֵּב בַּגְּפָנִים וְהַקּוֹצֵץ בַּקָּנִים רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר יַרְחִיק טֶפַח וְרִבִּי עְקִיבָה אוֹמֵר קוֹצֵץ כְּדַרְכּוֹ בְקָֽרְדוֹם בְּמַגָּל וּבִמְגֵּירָה וּבְכָל מַה שֶׁיִּרְצֶה. אִילָן שֶׁנִּפְשַׁח קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ בַּשְּׁבִיעִית. לֹא שֶׁיַּעֲלֶה אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף.
Pnei Moshe (non traduit)
המזנב בגפנים. שמקטע זנבות ענפי הגפנים:
ירחיק טפח. מן הגפן עצמו ובקנים ירחיק טפח משורש הקנה שלא יהא נראה כעבודה:
ר''ע אומר קוצץ כדרכו בקרדום במגל. והוא חרמש או במגירה ובכל מה שירצה מותר כל זמן שאינו מתכוין אלא לעצים והלכה כר''ע:
אילן שנפשח. שנבקע. וישסף תרגומו ופשח. קושרין אותו בשביעית ולא שיעלה שיתחברו בקועיו ויהיה נדבק ונקשר אלא שלא יוסיף להתבקע יותר:
מתני' מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית משום דכל זמן שאינן ראוין לאכילה אסור לקוץ ולאכול שהרי הוא מפסידן ורחמנא אמר לאכלה ולא להפסד:
הפגי'. פגי תאנה כדכתיב התאנה חנטה פגיה:
משיזריחו. כשיתחיל המים והלחלוחית להכנס בתוכן דרכן להבהיק ולהיות נראות חלק וזהו משיזריחו:
אוכל בהן פתו בשדה. אבל לא יכניסם בתוך ביתו כדדריש בגמ' דכתיב כל תבואתה לאכול וכתיב מן השדה תאכלו את תבואתה בענין שתי תבואות הכתוב מדבר אחת מענין השדה ואחת שמותר לו לאכול בבית והיינו כשנתבשלו כדקתני בסיפא:
בחילו. מל' וגם נפשם בחלה בי. כלומר שהתחילו להתגדל ולהתבשל:
וכן כיוצא בו בשאר שני שבוע. משביחלו חייבין במעשרות כדתנן לקמן (בפ''ק דמעשרות) התאנים משיבחילו:
הבוסר. ענבים שלא נתבשלו:
משהביא מים. בתוכו וכשסוחטן מוציא מים:
הבאיש. שנתבשלו והגיעו לכלל שיקראו באשה ושהגרעינים נראין מבחוץ:
הלכה: הַמַּבְקִיעַ בַּזַּית כו'. תַּנֵּי הַקּוֹצֵץ בַּקָּנִים רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְקוֹץ יִתּוֹק. לְתוֹק יִקּוֹץ. וּמַגְבִּיהַּ טֶפַח וְקוֹצֵץ. הַקּוֹצֵץ בַּקּוֹרוֹת לֹא יְהֵא מַחֲלִיק וּמַדְרִיג מַדְרִיג וּמַחֲלִיק. אֶלָּא מִתְכַּוֵין שֶׁתְּהֵא קִיצָצָן שָׁוָה. תַּנֵּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחֲלִיק יַדְרִיג. לִדְרֹג יַחֲלִיק וְגוֹמֵם עִם הָאָרֶץ. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקּוֹץ בְּקוֹרְדוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני. בתוספתא (פ''ג) והתם גריס לדברי רבי יהודה במקום דגריס הכא רשב''ג לקמן ורשב''ג במקום רבי יהודה כאן:
מקום שנהגו לקוץ יתוק. מל' ננתקה את מוסרותימו ובתוספתא גריס לתוך מל' עמוד התוך כלומר שיקוץ באמצע שלא יעשה כדרך שעושין בשאר השנים:
הקוצץ בקורת. שקמה לא יהא מחליק ומדריג מדריג ומחליק כלומר כדרך שעושין בקציצת קורות מן האילן שעושין כמו מדריגות מדריגות וחולקין אותן שיהיו חלקין. ובתוספתא גריס ה''ז לא יחליק ולא ידריג אלא מתכוין כדי שתהא קציצתן שוה:
גמ' מהו ביחלו חיתה. כלומר שנתבשל' מעט ונראית גדולה כמה דתימר וכו':
רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי כְבֵית שַׁמַּאי. וְרִבִּי עֲקִיבָה כְבֵית הִלֵּל. וְכֵן אֲתִינָן מַתְנֵי רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי כְבֵית שַׁמַּאי וְרִבִּי עֲקִיבָה כְבֵית הִלֵּל. אֶלָּא רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי חָשׁ לַעֲבוֹדַת הָאָרֶץ.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יוסי הגלילי כב''ש. קס''ד דטעמא דר''י הגלילי במתני' דבעי שינוי כדסברי ב''ש בפ' דלקמן גבי בצלים הקיצונים דעוקרין אותן במארופות של עץ וב''ה אומרים בקרדומות של מתכת ור''ע דקאמר הכא קוצץ כדרכו בקרדום וכו' כב''ה:
וכן אתינן מתני' וכו'. בתמיה וכי כאן בא להשמיענו לזה הא ידעינן דר''י הגלילי מתלמידי ב''ש כב''ש ס''ל ור''ע הוא מתלמידי ב''ה אלא הכא טעמא אחרינא איכא דריה''ג חשש שלא יהא נראה כעבודת הארץ ור''ע אין חושש לכך מכיון שהוא כורתן לעצים:
משנה: מֵאֵימָתַי אוֹכְלִין פֵּירוֹת הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית. הַפַּגִּים מִשְּׁהִזְרִיחוּ אוֹכֶל בָּהֶן פִּיתּוֹ בַּשָּׂדֶה. בִּיחִילוּ כּוֹנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. וְכֵן כְּיוֹצֵא בָּהֶן בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ חַייָבִין בְּמַעְשְׂרוֹת. הַבּוֹסֶר מִשֶׁהֵבִיא מַיִם אוֹכֶל בָּהֶן פִּיתּוֹ בַּשָּׂדֶה הִבְאִישׁ כּוֹנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכֵן כְּיוֹצֵא בּוֹ בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ חַייָבִין בְּמַעְשְׂרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
המזנב בגפנים. שמקטע זנבות ענפי הגפנים:
ירחיק טפח. מן הגפן עצמו ובקנים ירחיק טפח משורש הקנה שלא יהא נראה כעבודה:
ר''ע אומר קוצץ כדרכו בקרדום במגל. והוא חרמש או במגירה ובכל מה שירצה מותר כל זמן שאינו מתכוין אלא לעצים והלכה כר''ע:
אילן שנפשח. שנבקע. וישסף תרגומו ופשח. קושרין אותו בשביעית ולא שיעלה שיתחברו בקועיו ויהיה נדבק ונקשר אלא שלא יוסיף להתבקע יותר:
מתני' מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית משום דכל זמן שאינן ראוין לאכילה אסור לקוץ ולאכול שהרי הוא מפסידן ורחמנא אמר לאכלה ולא להפסד:
הפגי'. פגי תאנה כדכתיב התאנה חנטה פגיה:
משיזריחו. כשיתחיל המים והלחלוחית להכנס בתוכן דרכן להבהיק ולהיות נראות חלק וזהו משיזריחו:
אוכל בהן פתו בשדה. אבל לא יכניסם בתוך ביתו כדדריש בגמ' דכתיב כל תבואתה לאכול וכתיב מן השדה תאכלו את תבואתה בענין שתי תבואות הכתוב מדבר אחת מענין השדה ואחת שמותר לו לאכול בבית והיינו כשנתבשלו כדקתני בסיפא:
בחילו. מל' וגם נפשם בחלה בי. כלומר שהתחילו להתגדל ולהתבשל:
וכן כיוצא בו בשאר שני שבוע. משביחלו חייבין במעשרות כדתנן לקמן (בפ''ק דמעשרות) התאנים משיבחילו:
הבוסר. ענבים שלא נתבשלו:
משהביא מים. בתוכו וכשסוחטן מוציא מים:
הבאיש. שנתבשלו והגיעו לכלל שיקראו באשה ושהגרעינים נראין מבחוץ:
הלכה: הַמְּזַנֵּב בַּגְּפָנִים כו'. מַהוּ בִּיחִילוּ רִבִּי חִייָא בַּר בָּא אָמַר חַייָתָה כְּמַה דְּתֵימַר וְגַם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני. בתוספתא (פ''ג) והתם גריס לדברי רבי יהודה במקום דגריס הכא רשב''ג לקמן ורשב''ג במקום רבי יהודה כאן:
מקום שנהגו לקוץ יתוק. מל' ננתקה את מוסרותימו ובתוספתא גריס לתוך מל' עמוד התוך כלומר שיקוץ באמצע שלא יעשה כדרך שעושין בשאר השנים:
הקוצץ בקורת. שקמה לא יהא מחליק ומדריג מדריג ומחליק כלומר כדרך שעושין בקציצת קורות מן האילן שעושין כמו מדריגות מדריגות וחולקין אותן שיהיו חלקין. ובתוספתא גריס ה''ז לא יחליק ולא ידריג אלא מתכוין כדי שתהא קציצתן שוה:
גמ' מהו ביחלו חיתה. כלומר שנתבשל' מעט ונראית גדולה כמה דתימר וכו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source